1.6.1995
תאור כללי: ראשיתה של שרפץ Sierpc כישוב עירוני במאה ה- 15 ומעמדה המוניציפלי- עיר נפה מוקפת כפרים חקלאיים, עיירות סמך ושטחי יער נרחבים. התושבים התפרנסו משיווק תוצרת חקלאית, ממשק יערות ועבודה בבית חרושת לציוד מכני כבד לחקלאות. לפני מלחמת העולם השנייה, מנתה אוכלוסיית העיר למעלה מ – 10,000 נפש או כ – 2000 משקי בית ומתוכם שליש יהודים.
מתאר פיזי: בערי המושב של היהודים במזרח אירופה, בולטים סימני ההיכר ההיסטוריים במיקומם הפיזי של ריכוזי המגורים בשתי הקהילות – הפולנית והיהודית – ביחד ובנפרד. נקודות הציון בליבה הפיזית של העיר, הם קווי המתאר היוצאים מקודקוד אחד ונפרסים לכיוונים נגדיים. הם מצביעים בברור על ראשית תהליך העיור ועל חלקם של היהודים בו. סימני ההיכר ההיסטוריים בתווי המתאר הם: מתחם של מנזר ו/או חוות אחוזה. אבן הראשה ההיסטורית של העיר – כיכר צומת הפתוחה לרחובות הרבעים ומהם אל הדרכים של הערים השכנות. ככר זו משמשת מרכז מסחרי ומתוחמת עי' חנויות בהיקפה ומוסדות שלטון בבניינים בעלי חזות מייצגת. מיקומם של בתי התפילה לשתי הקהילות ובתי העלמין. אפיונם וקרבתם של כל אלה אל שכונות המגורים –הם, הם שלד קווי המתאר הפיזי של ההוויה היהודית על יד ובתוך האוכלוסייה הפולנית.היהודים, בודדים או בקבוצות, באו או הובאו אל המרחבים הפולנים כשהם מצוידים בכתבי חסות של פיאודלים – שליטי אצילים או מנזרים – שנזקקו לפיתוח מסחרי של עודפי ייצור והכנסות ממיסוי. במהלך הטבעי, הוקמה ככר השוק בקרבת חצר האחוזה, המנזר או הכנסייה ששמשה מושב ההגמון האחראי על נכסיה. ואכן בשרפץ Sierpc, עוד מצויה הכנסייה והמנזר ובקרבת מקום, אף נכר מקומו של מתחם האחוזה של האציל, בעליו של שטחי הקרקע למלוא הנוף, המעובדים לגידולים חקלאיים או מכוסים ביערות. האדמות שהועמדו לרשות היהודים, לצורכי מסחר ומגורים, משתרעות מהכיכר הישנה והמשכן, דרך רחוב וורשה עד לקרבת בית העלמין ברובע/רחוב הנקרא וולוקה.רצוי להתחיל את הסיור בעיירה בליווי בן המקום ברחובות מגורי היהודים ולדמות אותם, בימי שוק כשהם מלאים המוני אדם, על תלבושתם ועיסוקיהם, נעים בהליכה מואצת ותכליתית.תמונה כעין זו, שמורה בזיכרוני מאמצע שנות השלושים של המאה הקודמת (העשרים) בטרם האסון. תקופה של פעלתנות רווית פחדים.
נקודת תצפית מס. 1 - הכיכר הישנה Stary renek (השוק הישן):
הכיכר מרובעת בשטח של כ – 100*100 מ'. מארבעת פינותיה יוצאים הרחובות לרבעי המגורים ומהם שלושה, מסתיימים כראשי דרכים המובילות לערים קרובות.שמות הרחובות כשם עיר היעד: וורשה, פלוצק וליפנו. בתים בני שתי קומות תוחמים את הכיכר משלושת צדדיו כשבקומת הקרקע, רצף של חנויות.הצלע הרביעית של הכיכר, מהווה את החזות הייצוגית של השלטון – בית מידות ובו שוכנים: משרדי העירייה והנפה – Magistrat -, משרדי המשטרה ומכבי האש.הכיכר וסביבתה, שמשו את כלל יחסי המסחר בין שתי האוכלוסיות – הכפרית והעירונית – ונוסף לה, שוק פתוח בימים קבועים בשבוע וימי שוק עונתיים, לתוצרת האיכרים ולסוחרים הנודדים בחילופי עונות השנה. בימי השוק השבועיים, באו הכפריים למכור את תוצרתם לאנשי העיר ובכסף הפדיון, רכשו בחנויות את הדרוש להם -לבית ולעבודה. בסיום היום, אף מלאו את בתי המרזח שבסביבה. הכיכר מלאה באנשים ובקולות בתוך ומחוץ לחנויות.לאחר שהאוכלוסייה גדלה והעיר התרחבה, הועבר השוק לתוצרת חקלאית למתחם חדש הקרוי שוק חדש או כיכר חדשה. נוספו חנויות ברחוב המחבר את שני השווקים ובימי שוק, הדוחק והרעש התחילו בשוק החדש והמשיכו אל הכיכר הישנה.בימים מעוטי רעשים, שאין בהם שוק, אפשר היה לראות את בעלי החנויות על תלבושתם וזקניהם, עומדים בפתחי חנויותיהם וידיהם המתנופפות ותנוחת גופם, מעידים על ויכוחים ערים בענייני הוויות העולם.כאמור, כיכר זו מהווה מרכז מסחרי ואדמיניסטרטיבי של עיר נפה. בשתיים מפינות הכיכר: זו הפותחת את הדרך לפלוצק וזו הפונה לכיוון וורשה, ממוקמים שני השטיבלעך: האחד לחסידי גור והשני לחסידי אלכסנדר. גם הם, מהווים מוקדי תנועה בשעות קבועות בימי חול ובשבתות. ראוי לציון המרתף באחד הבניינים הפונים לכיכר ובו, תנור אשר שימש לאפיית מצות לפסח ולהטמנת חמין בכל שבתות השנה. אי אפשר שלא להזכיר, את תהלוכת הילדים העליזה בימי שישי לפני שבת בכיוון המרתף ובשבת בצוהריים, מן המרתף. כל זוג ילדים מחזיק בשתי קצוות מגבת שהועברה דרך שתי אוזניות של סיר לוהט ומפיץ ריח מאכלי שבת.
נקודת תצפית מס.2 – רחוב וורשה (רחוב היהודים) עד לפאתי הפרוור הכפרי וולוקי Włóki:
רחוב וורשה עד לפאתי וולוקה, מיושב כולו ביהודים ובו רוב המוסדות היהודים. ראשיתו צרה עד לגשר על נהר
ה – Sierpienica, ולאורכו משני צדדיו, חנויות. מעבר לו, שורות הבתים מתרחקים זה מזה והצד השמאלי מתגבה. ליד הנהר ובסמוך למגורי השוחט (שהוא גם המוהל), מצויה משחטת העופות ובשעות הפעילות, האוויר מלא קרקור ונוצות פורחות.בהמשך הרחוב מצד ימין, עומד בית המדרש הישן ומולו במעלה הגבעה, בית המדרש החדש. לבית המדרש הישן, היו מגוון שימושים מעבר ליעדו המרכזי כבית תפילה: הוא שימש בכל שעות היום כמקום לימוד לכל הגילים כבודדים ובחברותא, מועדון זקנים ומקום לינה לאורחים בעזרת נשים. בהתאם לכך היה הריהוט: שולחנות וספסלים פרט, לכיסאות המכובדים שליד ארון הקודש. לעומתו, בית המדרש החדש היה מודרני יותר, מרוהט בכיסאות ממוספרים, פתוח למנויי קבע ורק לתפילה ולאירועים מיוחדים. בהמשך מעלה הרחוב, היה בית הכנסת המהודר, גם הוא בנוי עץ. בדרך כלל, היה פתוח לתפילות שבת וחגים ובמיוחד לאירועים חגיגיים: בהשתתפות נציג המדינה ואף להרצאות של מנהיגים יהודיים מן הרמה הארצית.בצדו השני של הרחוב, היה בית גדול שאכלס את: דירת השרד של הרב ובית דינו, משרדי הקהילה ובי'ס "יסודי התורה". היה זה בי'ס מוכר מטעם הממשלה בשל שילוב של לימודי חול.במרחק קצר מבית הספר, השתרע בית העלמין היהודי בן מאות השנים. תחת השלטון הנאצי, נחרש בית הקברות, אבני המצבות נותצו ושימשו לריצוף הרחובות.לאחר השחרור, ובמסגרת כוללת להציב יד לקהילות שנחרבו, הוקמה מצבה לזכרם של המתים שנטמנו במקום ועצמותיהם פוזרו. בהמשך הזמן, לוקטו שברי המצבות שנמצאו בשימוש משני והותקעו בשורות בחזית המצבה הכללית ע'מ לשוות למקום מעמד של אתר שמור.
נקודת תצפית מס. 3 – נתיב הכנסיות:
יוצאים מן הכיכר הישנה, אל הרחוב המתחבר אל הדרך המובילה לערים ליפנו וריפין וממנו ממשיכים בנתיב הכנסיות העתיקות מן המאה ה – 16-17. נתיב זה, מוליך אותנו כבעין חצי עיגול אל כנסיית "הקדושים" המחוזית, ממנה אל כנסיית "עלייתה השמיימה של אם אלוהים" והמנזר ומשם, אל כנסיית "הרוח הקדושה".
נקודת תצפית מס. 4 - בית העירייה Magistrat:
חוזרים אל הכיכר הישנה ליד בית העירייה. אל מקום זה, ב 8 לנובמבר 1939, נאספו במכות עי' הגסטאפו ועוזריהם מבין הפולנים, כל יהודי שרפץ והסביבה כ – 4000 נפש. הם הורצו במרחק של כ – 4 ק'מ – זקנים, נשים וטף בעזרת מכות וצליפות שוט אל תחנת הרכבת והוכנסו בצפיפות, לתוך קרונות להובלת בהמות.באותו מקום, בו החלה ההתיישבות היהודית בשרפץ Sierpc לפני כ – 600 שנה, בו היא גם הסתיימה – באכזריות שאין רבה ממנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה